<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ינאי המלך</h1>
<h2>דף ט.</h2>
ונראה נמי סיוע לדברי אביי ההיא דקדושין זו שהזכרתי, מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכבש שם כל אותם כרכים. [משמע] שהיה מלך וכהן גדול. ועל ידי מספרי לשון הרע [שסיפר] אותו אליעזר בן פועיא נצנצה קרעיה. וכשאמר לו תורה מה תהא עליה השיבו הרי היא מונחת בקרן זוית כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד. ואמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק מיד נזרקה בו מינות, דאיבעיא ליה למימר תינח תורה שבכתב תורה שבעל פה מאי. ולאביי מעשה זה היה בסוף שמונים שנה משעה שנתמנה כהן גדול, ובזקנותו כבש כל אותן כרכים. ובספר יוסיפון משמע כי האריך ימים אחר מחלוקת זו של פרושים וצדוקים.
ותימה וקשה לאביי דאמר "הוא ינאי הוא יוחנן" וכל שמונים שנה היה צדוקי, מפני מה המתינו כל שמונים שנה שלא עירערו עליו להחזיקו בבן שבויה אלא עד עתה. ועוד אם היה צדוקי דהא בין לרבא בין לאביי, דיוחנן כהן גדול נעשה צדוקי, תימה אם היה מתקן בפנים כמדרש פרושים. מיהו נראה לי שנהג בדרשה זו כל ימיו. כההיא דתניא בפ"א דסדר יומא [ט' ע"א] ת"ר מעשה בצדוקי אחד שתיקן מבחוץ והכניס בפנים, ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. אמר לו אביו אע"פ שצדוקים הם, מתייראים הם מן הפרושים, פירוש להתקין הכל בפנים. ובפרק בנות כותים [נדה ל"ג ע"ב] ת"ר מעשה בצדוקי אחד שסיפר עם כהן גדול בשוק וניתזה צינורה מפיו ונפל לכהן גדול על בגדו, והוריקו פניו וקדם ובא אצל אשתו. ואמרה לו אע"פ [שנשי] (ש)צדוקים הם מתייראות הן מן הפרושים ומראות דם לחכמים. א"ר יוסי פקיעין אנו בהן מן הכל, ומראות הן דם לחכמים חוץ מאחת שהייתה בשכונתינו ולא הראית מיד מתה. ורבי יוסי לטעמיה דמסקינן התם בגמרא דסתם בנות צדוקים נוהגות כבנות ישראל, ולא גזרו עליהן כבנות כותים להיות נדות מעריסתן.
ומה שכתבתי כן זהו לאביי, ועל פי גמרא דידן, דגרסינן בסדר יומא פ"א [ט' ע"א] יראת השם תוסיף ימים זהו מקדש ראשון כהנים ששימשו בו [היו י"ח]. ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שעמד ת"ך שנה ושימשו בו יותר מש' כהנים [גדולים]. צא מהן ארבעים שנה לשמעון הצדיק ושמונים ששימש יוחנן כהן גדול וכו'. וגרסינן נמי במסכת פרה פרק שבעת ימים [פ"ג מ"ה] ומי עשאן, הראשונה עשה משה והשניה עזרא וחמש מעזרא ואילך דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שבע מעזרא ואילך ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים וכו'. וגרסינן [ר"ה י"ח ע"ב] נמי במגילת תענית בתלתא בתשרי אתנטילת אדרכתא מן שטרי, דבימי מלכות יון היו כותבין על השטר שאין חלק לשונאי ישראל בעליון. וכשגברה יד בית חשמונאי היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכו'. הרי משמע כיון שהיו מונים לו בזמן השטרות ובאותו הזמן היו מונים למלכים, פעמים למלכי האומות כשידם תקיפה על עצמם ופעמים למלכי ישראל כשיד ישראל תקיפה על האומות.
ומשמע שיוחנן המלך הראשון היה, שהרי כשמונים מנין השנים, [מונים] או ליציאת מצרים או למלכות יון משעה שהתחילה מלכותם מונים. כדאיתא באידיהן של גוים, הלכה דאי טעי תנא [ע"ז י' ע"א] דבגולה אין מונים אלא למלכי יון בלבד. ומונים כמו כן למלך שעמד, כמו שהיו מונים מיציאת מצרים למלך שעמד, ולבנין הבית ולמלך שעמד. הילכך נראה כי יוחנן קודם חשמונאים היה. ובניו מתתיהו ואלעזר, ונולדו בילדותו של יוחנן. שהרי יוחנן שימש בכהונה גדולה שמונים שנה, ופחות מבן עשרים לא היה כשנתמנה כדמוכח בהכל שוחטין [חולין כ"ד ע"ב]. ואע"פ שהיו מונים לו, כמו כן מונים בכמה שנים לאותו מלך שעמד בימי חשמונאים ואילך. מכל אלו הראיות נראה שקדם.
ונראה לי מה שבכל מקום קוראו "יוחנן כהן גדול" יותר משאר כהנים גדולים שעמדו [אחריו], לפי שהוא הראשון למלכות ולכהונה גדולה קודם חשמונים. ותו ההיא דגרסינן בהלכה ראשונה פרק אלו נאמרין [סוטה ל"ג ע"א] תניא יוחנן כהן גדול שמע קול מבית קדשי הקדשים שאמר נצחו טליא דאזלא לאגחא קרבא באנטוכיא, ושוב מעשה בשמעון הצדיק ששמע קול מבית קדשי קדשים שהוא אומר בטילת עבידתא דאמר שנאה לאיתאה על היכל, ונהרג ובטלו גזירותיו. ומדקתני "ושוב מעשה בשמעון הצדיק", משמע שמעשה יוחנן קדם לו וזה תימה. מיהו בירושלמי בשלהי סוטה מקדים מעשה שמעון הצדיק ליוחנן. ועוד לפי גמרא דידן [קשיא] דגרסינן באידיהן של גוים [ע"ז ט' ע"א] א"ר יוסי מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה. מלכות יון בפני הבית ק"ף שנה. ובכל אלו השנים לא עמד מלך בישראל, שלא היו עדיין כל כך מכבידים עליהם שיתעורר עליהם בני יהודה עד ימי אנטיוכס. כמו שנתנבא זכריה ועוררתי בניך צריך על בניך יגן. ואז עמד מתתיהו בן יוחנן כהן גדול. ובסדר עולם זוטא מונה מאלכסנדרוס מלכות יון כמה מלכים עמדו להם באותם מאה ושמונים שנה. וכך כתוב שם, והתחילו מלכות חשמונאי מתתיה בן יוחנן. פירוש והוא יוחנן כהן גדול. מתתיה מלך שתי שנים. שמעון בנו מלך שלשים ואחת, בשנת שתים למלכו השלימו הרומיים עם ישראל ונצחו יוונים כדאיתא בגמרא דאידיהן של גוים [ע"ז ח' ע"ב]. יוחנן בנו מלך ארבע שנים. ינאי בנו מלך עשרים ושבע. אריסטובלוס בנו י"ג שנה. אנטיגנוס בנו עשרים ושש שנה. הרי מלכות חשמונאים מאה ושלש. בגמרא דידן [שם ט' ע"א], והתחילה מלכות הורדוס, הורדוס עשרים וחמש, אגריפס בנו שלשים ושמונה, מונבז בנו שלשים ושש והרגו אספיאנוס, ינאי בנו ארבע. ונחרב הבית שיבנה במהרה בימינו. הרי מלכות הורדוס ק"ג.
וראיות אלו לרבא ניחא, שאמר ינאי לחוד ויוחנן לחוד. שהרי מנינו יוחנן מלך ארבע שנים וינאי בנו כ"ז. וכיון שמצינו שינאי בן יוחנן מבני חשמונאי ינאי שמו, הוא הוא שהסיתוהו אלעזר פועירה ויהודה בן גדידיא על חכמי ישראל, והוא ינאי דקידושין [ס"ו ע"א] וינאי דשמעון בן שטח [ברכות מ"ח ע"א], ושל ציון המלכה אחותו של שמעון [בן שטח] היא אשתו. כן מפורש במגילת תענית. וכן כתוב במגילת תענית [פ"י] בכ"ז לטבת יתיבת כנישתא על דינא בימי ינאי המלך ושל ציון המלכה היו יושבים. ולא היו עמהם מישראל אלא שמעון בן שטח וכו'. ונראה לי הסודר דהיינו הא דגרסינן בברכות בפ"ג שאכלו [מ"ח ע"א] ינאי מלכא ומלכתא כרוך ריפתא אמר לה לדביתהו מאן יהיב לן גברא דמברך לן וכו'. עד דאייתיתה לשמעון בן שטח וכו'.
וינאי שהיה בימי החורבן מזרע הורדוס, הוא שהעמיד את יהושע בן גמלא ומינהו לכהן גדול על ידי שוחד. כדאיתא בפרק הבא על יבמתו [יבמות ס"א ע"א] תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא עד דמוקי ליהושע בן גמלא בכהני רברבא. שהרי מרתא בת בייתוס היתה בזמן חורבן הבית שיבנה במהרה בימינו כדאיתא באגדה פרק הניזקין [גיטין נ"ו ע"א]. והא דגרסינן בסנהדרין פ"א [י"ט ע"א] מלך לא דן ולא דנין אותו, ואמר רב יוסף לא שנו אלא מלכי ישראל אבל מלכי בית דוד דן ודנים אותו. ומלכי ישראל שאין דנין משום מעשה דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא, וזה היה הורדוס. כי אמר להם שמעון בן שטח תנו עיניכם בו ונידונייה וכו'. ולפי שהציל ינאי את עבדו הורדוס ממה שנתחייב בדין נפלו כל זרעו בידו, וכן נתנבא עליו חכם אחד. כל זה משמע ינאי לחוד ויוחנן לחוד.
והא דגרסינן יוחנן כהן גדול העביר הודאת המעשר. בסוטה ירושלמי [פ"ט הי"א], רבי חזקיה ורבי אלעזר ב"ר יוסי רבי תנחום בר חייא בשם רבי יהושע בן לוי בראשונה היה מעשר נחלק לשלשה חלקים, שליש למכרי כהונה ולויה, ושליש לאוצר, ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלים. משבא אלעזר בן פתורה ויהודה בן פטרה והיו נוטלין בזרוע, והיתה בידו סיפקה למחות ולא מיחה והעביר הודיות המעשר וזו לגנאי. ואלעזר בן פתורה הוא אלעזר בן פועירא ויהודה חבירו, והן שהוזכרו בקידושין [ס"ו ע"א] בעצת ינאי המלך להקים בציץ בין עיניו. ובכאן מזכירו שהיה בימי יוחנן כהן גדול, זו סייעתא לאביי. וספר יוסף בן גוריון בכל מלכי חשמונאי והורדוס לא הזכיר לא ינאי ולא מונבז. ועל סדר מונבוז בעזר השם נכתוב. והבא אחריי ליישב ראיות הללו בין לאביי בין לרבא, חן ימצא.
